בלוג הוצאת הלכות

גדעון סער והחפיפה שאיננה

בטח תגידו שאני תמים, שאני לא מכיר "איך זה עובד בפוליטיקה", אבל תגידו לי: איך זה שהשבוע עוזב גדעון סער את תפקידו כשר הפנים – ואין עדיין שר פנים? וזה לא הקטע של מי הפוליטיקאי שיזכה בתואר המכובד (ובסמכויות, בכוח ובהשפעה) של שר הפנים של מדינת ישראל, אלא ענין פרוזאי, קטנוני, שנדמה לי שלא היה עובר בשום מקום אחר או בשום תפקיד אחר, ואני מדבר על הענין הזניח והלא חשוב הזה שקוראים לו "חפיפה".
אני מניח שעל שולחנו של שר הפנים מונחים בכל זמן נתון לא מעט מסמכים, דוחות, ניירות עמדה, תזכירים ושאר דברים המייצגים כולם פעילויות קיימות או מתוכננות של משרד הפנים, ושדורשות ידיעה, התערבות או הכרעה של השר.
בלי לבדוק, אני משוכנע שגדעון סער לא "סגר" בחודש האחרון את כל הדברים הפתוחים שהיו בטיפולו ומשאיר "שולחן ריק". אין דבר כזה כמעט באף תפקיד, בוודאי שלא בתפקיד של שר פנים במדינה מסובכת כמו שלנו. צריך רק לפתוח עיתונים כדי להכין לבד רשימה של עניינים פתוחים ששר הפנים מטפל בהם כיום, ובוודאי יש פי עשרה עניינים שאנחנו לא מכירים בכלל שנמצאים בטיפולו ודורשים הכרעה.
אז מה עולה בגורלם של כל אותם עניניים פתוחים? מה עולה בגורלן של כל התוכניות שהשר התחיל לתכנן ולעבד ונמצאים בשלב זה או אחר של תכנון או ביצוע? מה קורה עם כל הידע על כל העניינים המקצועיים האלה שנמצאים כרגע בראשו של גדעון סער?
לשם כך, כמובן, נועדה החפיפה. לא? זה הרי הזמן שבו אמור לשבת בעל התפקיד הנכנס עם בעל התפקיד היוצא, לשמוע ממנו גם על הפרטים ה"גדולים" (רעיונות שמתגבשים, תכנונים, דברים בתחילת ביצוע) וגם, וזה לא פחות חשוב, על הפרטים ה"קטנים", (הלפעמים כאילו רכילותיים) שקשורים ליחסי הכוחות במשרד, על האנשים שאותם הוא עתיד "לרשת" מהשר היוצא, מי מושך לאיזה כיוון, מי משרת אינטרסים כאלה ואחרים, ועוד ועוד. כל המידע הזה, שאמור לעבור בחפיפה, אמור לגרום לכך שבעל התפקיד הנכנס ייכנס לתפקידו בצורה יעלה ככל האפשר. הוא כמובן יכול להחליט שתוכניות ורעיונות שעלו על ידי השר היוצא ראויות לפח האשפה, לבטל חלק מהם ולהפוך החלטות שקיבל השר היוצא, אבל את כל זה, הוא אמור לעשות כשיש לו מידע מקיף ככל האפשר. לא? ואיך יהיה לו – אם אין תקופת חפיפה? אם הוא לא יושב עם השר היוצא ומקבל ממנו את המידע?
תגידו בוודאי שבמשרד ממשלתי, בוודאי גדול כמו משרד הפנים, מי שמנהל באמת את העניינים זו הפקידות הבכירה, המנכ"ל, הסמנכ"לים, ראשי האגפים, המחוזות וכו' וכו', והם אלה שיתנו לשר הנכנס את כל התמונה כולה. ובכל זאת תרשו לי להתעקש: כי אם זה כך – אולי לא חייבים בכלל שר פנים? לא תשכנעו אותי ששר הפנים שייכנס לתפקידו אחרי שגדעון סער יעזוב את המשרד – לא היה מפיק תועלת אם היה יושב עם השר היוצא יום, יומיים, שלושה, ובמשך שעות היה רק שומע את מה שהיה לשר היוצא להשמיע. מה – אין שום תועלת למידע כזה שהיה עובר מהשר היוצא לשר הנכנס? ואם אפילו זה היה תורם 10 אחוזים לכניסתו החלקה של השר הנכנס לתפקיד ולפיכך גם לתיפקודו השוטף של המשרד עליו הוא מופקד – אז למה לעזאזל מוותרים בכזאת קלות על 10 אחוזי תועלת? (ויש לי תחושה שחפיפה של ממש תורמת יותר מ-10 אחוזים ליעילות השר הנכנס)
וזה לא ששר הפנים עוזב במפתיע, או חס וחלילה נבצר ממנו בפתאומיות למלא את תפקידו. הוא הרי הודיע כבר לפני שבועות לא מעטים על כוונתו לפרוש ואף נקב במועד.
זה רק אני שמסתכל בקנאה על התהליך הכל כך מסודר שבו נכנס מדי 4 (ולפעמים 8) שנים נשיא חדש לבית הלבן? הנה תזכורת קצרה: הבחירות מתקיימות שם תמיד בחודש נובמבר, ואילו השבעתו וכניסתו לתפקיד של הנשיא החדש מתקיימות תמיד בחודש ינואר, כלומר כמעט חודשיים לאחר מכן. במשך חודשיים עוסק כל צוותי הבית הלבן היוצאים והנכנסים, ובראשם הנשיא המיועד והנשיא היוצא – בחפיפה.
אז נכון ששר הפנים של מדינת ישראל אינו נשיא ארצות הברית. אבל האם זה כל כך מוגזם לבקש שלפני ששר עוזב את תפקידו – יהיה שר אחר שיודע מראש שהוא המחליף, ומקיים חפיפה מסודרת עם השר היוצא?